מה גורם לך לחייך מבפנים

עיצוב חדר שינה

Beautiful bedroom wall art painting

 

מתי לאחרונה חייכת מבפנים?

לפעמים אני מסתכלת על עיצוב הבית שלי ומרגישה שזה לא זה… אני רוצה שיהיה בבית משהו שמרומם את הרוח, שנעים להסתכל ונעים להיות בו. משהו מאיר שיגרום לי לחייך מבפנים.
אתם מכירים את ההרגשה הזאת?

 

לפעמים חולפות לי בראש מחשבות מרחיקות לכת כמו "אין ברירה, צריך לעבור דירה", או "צריך להחליף את כל הריהוט"….

ההרגשה הטובה בבית מאד חשובה לי. השקט הנפשי שלי תלוי במידה רבה באווירה שסביבי.
כשאני לחוצה אני מתקשה ליצור.
לעיתים קרובות אני מתקשה לזהות את מקור הלחץ, אבל כבר היה מי שאמר שהסביבה החיצונית משקפת את מה שמתרחש בתוכנו.

 

ציורים על הקירות מאד חשובים לי. לא סתם ציורים, אלא כאלה שאני אוהבת. אמנם כשאני מציירת אני לא חושבת על הקירות אלא על הציור עצמו, אבל הציור והמסר שלו כרוכים זה בזה.

 

אם הציור משרה שמחה, זה המסר שהוא נושא עמו אל החדר, אם הציור אנרגטי – הוא ממריץ ומעלה את האנרגיות בחדר, ואם הציור שליו מאד – כמובן שהאווירה השליווה ממלאת את החדר.

 

אני באופן אישי לא אוהבת להקיף את עצמי בציורים שכל תפקידם להיות כתם צבע על הקיר. זה פשוט בזבוז. עבור כתם הצבע אני בוחרת בכרית על הספה (זה גם עולה פחות), ואת הציור שעל הקיר אני בוחרת ממש בקפידה. לעולם לא אתלה על הקיר ציור אקראי או חסר משמעות עבורי.

 

משמעות… זהו מונח מטעה. האם התאמה בין צבע הספה לבין התמונה היא "המשמעות" היחידה הרצויה?
בעיניי – לא. כמובן שרצוי שתהיה גם התאמה בין התמונות שבחדר לבין שאר הצבעים, אבל חשיבות התמונה המרכזית רבה במיוחד בגלל הפוטנציאל שלה ליצור קשר ריגשי עם כל אחד מבני הבית.

 

ישנם מעצבי פנים שמאמינים שבעיצוב הבית בוחרים קודם כל את התמונות המרכזיות וסביבן אוספים את שאר הפריטים.
גם אני מאמינה שזה עד כדי כך חשוב.

 

אז… מה יגרום לכם לחייך מבפנים?

 

לפרטים על הציור: כלניות לבנות

 

הקשר שבין ציור חיטה זהובה, שפע וחג שבועות

ציור חיטה

ציור חיטה זהובה

היום ערב חג השבועות והציור שמתאים במיוחד לחג הוא "ציור חיטה זהובה",ציור של שפע.

ציירתי ציורים רבים של חיטה בהשראת שדות החיטה שבאיזור מגוריי, שלקראת הקיץ הם מצהיבים מקצה עד קצה,
מתמלאים בשיבולים זהובות.

אני עוצמת עיניים, מקשיבה לרוח הנושב בשיבולים ומרגישה את האור ואת השפע עוטפים אותי.

בציור שלי אני אני מרחיבה את טווח האור… מרחיבה עוד ועוד…מרגישה את האור בתוכי… מתפשט ומתעצם…
עד שהשפע קורן החוצה מגבולות הציור… ועוטף גם אותך.

 

כשציירתי את הציור הבאתי את עצמי למצב תודעה מיוחד שאיפשר לי לחוות התעלות רוחנית מדיטטיבית ולהתרחק מתיעוד רגיל של שדה חיטה.
לכולנו יש יכולת לראות ולהרגיש דברים ברובד גבוה יותר מכפי שעינינו רואות.

אני מאמינה שכל אחד יכול להכניס לחייו את האור, שהוא מקור הטוב הקיים בכל, וחג השבועות הוא הזמן המתאים לכולנו להיות במודעות גבוהה ולהזרים לחיינו שפע, אהבה, צמיחה ושגשוג.

 

אלה הן המחשבות שליוו אותי בזמן שתכננתי בהתרגשות את ציור השיבולים הזה, וכל משיכת מכחול טבולה לא רק בצבע אלא גם באור.

אני פונה גם אליך להכניס את האור ואת הטוב לחייך ולאפשר לעצמך לצמוח, לאהוב, לשגשג וליהנות מכל השפע שמצפה לך.

 

לפרטים על הציור: חיטה זהובה

 

מחשבות על ציור לפי ציור ישן שלי

פרגים

חם היום, וגם כן הציור שלי מתחמם…
אני מציירת ציור בהזמנה עבור לקוח. זהו ציור בגוונים חמים על פי ציור ישן שלי, "פרגים באור", והמכחול שלי מתעופף בקלות בין הצהובים, האדומים והכתומים.

הלקוח הזמין ציור גדול בהרבה ממידות הציור המקורי, וביום החם הזה אני מוצאת את עצמי עטופה בגווני הציור, שבנוסף לחום היום, הם באמת מחממים לי את הלב.

לצייר לפי ציור ישן… אין בעשייה הזאת את הראשוניות והגילוי וההתפעמות שמתרחשים כשאני מציירת ציור מקורי, ובכל זאת אני מרגישה את ההנאה שבתנופת המכחול, את ההרגשה הטובה כשהגוונים והצורות מצטרפים אלה לאלה והציור מתמלא עוצמה… כמו הציור המקורי.

כשאני מציירת ציור מקורי היד האוחזת במכחול נעה בחופשיות על פני הקנבס, הצבעים נערמים לרגע ואז מתפזרים ומתערבבים, אני מודעת בכל רגע גם לכל הצורות, הצבעים והטקסטורות, וגם לנקודה הספציפית שכרגע המכחול נמצא בה.

לעומת זאת בציור שאני מציירת היום, אני משחזרת לא רק את הציור המקורי, אלא גם את הרוח שבו הוא נוצר. זאת נקודה קריטית – האם הציור יהיה טכני, או שאצליח לטעון אותו במשהו הנוסף החמקמק ההוא שיצר את הקסם מלכתחילה?

הגוונים… אני צריכה להבין את שכבות הצבע שגורמות לגוון הסופי להיראות כפי שהוא.
להשתמש שוב באותם הגוונים, גם אם פתאום מתחשק לי לסטות, להוסיף משהו אחר.
והעיקר – תנופת היד שיצרה קו באורך מסוים, צריכה כעת לשמר את החיוניות של הקו ויחד עם זאת למשוך אותו לאורך כפול…

כשאני מחייכת ועונה לשואלים ש"כן, היה קל יותר לצייר את המקור", זו תשובה אמיתית 🙂

חשיפה, חשיפת האור, חשיפת הציור

חמניה

זהו הפוסט הראשון של הבלוג שלי ולא אכחיש… זה מרגש.

אני בוחרת לצרף את הציור "חמניה ביום נפלא" מפני שציורי החמניות מסמנים מפנה חד בנתיב היצירתי שלי.

כשהתחלתי לצייר חמניות זה היה אחרי עשור של ציורי שואה ובהמשך להשפעתו של הספר "דרך האמן" של ג'וליה קמרון. אני אוהבת את הספר הזה וממליצה עליו בחום לכל מי שמחפש את דרכו בעולם היצירה. לקחתי את המשימות המוצעות בו בשיא הרצינות והתמסרתי כולי לתהליך. כעבור שבועות אחדים מצאתי את עצמי מחליפה את פלטת הצבעים השחורה שליוותה אותי שנים רבות בפלטה בהירה, צהובה… והחמניות החלו להאיר את הבדים שלי.

טוב… החמניות האירו לא רק את הבדים שלי, אלא גם את הקירות בבתיהם של לקוחות.

זו היתה תקופה נפלאה.

סוף סוף האור האיר אותי מבפנים והוא המשיך ונהר דרכי, זרם ללא מעצורים, התפשט והתרחב.

 

הציור מאפשר לי לבטא את עצמי בכנות רבה ביותר. הציור גם מאפשר לכל אלה שצופים בציורים שלי להתחבר אל עצמם, כן, לא אלי אלא אל עצמם, ולחוות את החוויה שיצרתי על הקנבס כפי שהם חשים אותה, באופן סובייקטיבי.

אני מניחה שעוד אכתוב על הקשר המיוחד שנוצר בין האמן >> היצירה >> הצופה.