חשיפה, חשיפת האור, חשיפת הציור

חמניה

זהו הפוסט הראשון של הבלוג שלי ולא אכחיש… זה מרגש.

אני בוחרת לצרף את הציור "חמניה ביום נפלא" מפני שציורי החמניות מסמנים מפנה חד בנתיב היצירתי שלי.

כשהתחלתי לצייר חמניות זה היה אחרי עשור של ציורי שואה ובהמשך להשפעתו של הספר "דרך האמן" של ג'וליה קמרון. אני אוהבת את הספר הזה וממליצה עליו בחום לכל מי שמחפש את דרכו בעולם היצירה. לקחתי את המשימות המוצעות בו בשיא הרצינות והתמסרתי כולי לתהליך. כעבור שבועות אחדים מצאתי את עצמי מחליפה את פלטת הצבעים השחורה שליוותה אותי שנים רבות בפלטה בהירה, צהובה… והחמניות החלו להאיר את הבדים שלי.

טוב… החמניות האירו לא רק את הבדים שלי, אלא גם את הקירות בבתיהם של לקוחות.

זו היתה תקופה נפלאה.

סוף סוף האור האיר אותי מבפנים והוא המשיך ונהר דרכי, זרם ללא מעצורים, התפשט והתרחב.

 

הציור מאפשר לי לבטא את עצמי בכנות רבה ביותר. הציור גם מאפשר לכל אלה שצופים בציורים שלי להתחבר אל עצמם, כן, לא אלי אלא אל עצמם, ולחוות את החוויה שיצרתי על הקנבס כפי שהם חשים אותה, באופן סובייקטיבי.

אני מניחה שעוד אכתוב על הקשר המיוחד שנוצר בין האמן >> היצירה >> הצופה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *