ציור: זריחה, הציור שממלא לי את הלב בשמחה, אקריליק על קנבס, גודל 100X70 ס”מ.
איפה השמחה?
השמחה שמביא עמו חג פורים לפעמים מתפוגגת ככל שאנו מתבגרים. אני זוכרת את השמחה עם התחפושות הנהדרות שאמי תפרה לי ולאחותי, ואני זוכרת את התחפושות שהכנתי לילדים, שלפעמים בכו ולא רצו ללבוש אותן… הילדים שעכשיו כבר גדלו ומכינים תחפושות לילדים שלהם…
אבל מה עם השמחה? איך נחזיר אותה לחיים שלנו, ולא רק בפורים?
כששאלתי איזה סוגי שמחה יש, הגיעו תשובות מחממות לב, וחלקן היו ממש בלתי צפויות.
ציור: חמניה גדולה ומאירה, ממלאת שמחה בלב ומאירה את הבית. שמן על קנבס, גודל 120X120 ס”מ
שמחה פתאומית מתפרצת
היא מפתיעה מפני שהיא לא צפויה, באה כך סתם, פתאום. לפעמים היא מגיעה מבלי שציפינו לה לתוך יום רגיל ואפור, לפעמים היא ממש מפזרת את מצב הרוח הרע ומעלה חיוך קטן על השפתיים. בימים קשים במיוחד השמחה הפתאומית היא קרן אור שמחוללת שינוי גדול כל כך.
אני חווה שמחה פתאומית כשעולה לי רעיון חדש לציור, עדיין לא ציירתי אותו, אבל הלב שלי כבר שר.
גם כשאני פוגשת מישהו אהוב אני מרגישה פרץ של שמחה, או כשאני מריחה עוגת שמרים, וכשאני רואה נוף רחב ומואר, וכשנכדתי אמרה לי בטלפון “טטה”, וכשאני פוגשת חברות יקרות…
הצבע של השמחה הפתאומית הוא בעיניי כתום, אבל לא סתם כתום, אלא כזה שנוטה מעט לאדום, ובשוליים יש זהרורים של צהוב, ואפילו מעט סגול.
עצם המחשבה על הצבעים האלה מאיצה לי את קצב הלב, באמת כך סתם, פתאום.
ציור: ילדות על החוף, שמן על קנבס, גודל 90X60 ס”מ.
סוג אחר של שמחה הוא רך יותר, עוטף את הלב בעדינות.
זה קורה מריח הגשם, או מהציפור הגדולה שחזרה לשבת על הענף שמול המרפסת, וזה קורה ממשפט מחמם לב מבן זוגי האהוב, או מחיבוק מהנכד הצעיר ביותר, זה מתרחש גם סתם, בלי סיבה מיוחדת, מעצם ההכרה בכל הטוב שיש לי.
ציור: נרקיסים מרפרפים באור, שמן על קנבס, גודל: 100X100 ס”מ.
ויש שמחה שגואה ומציפה את כל החושים, מעלה דמעות בעיניים וחונקת בגרון. שמחה פנימית שמהדהדת בכל תא בגוף. השמחה הזו נדירה יותר, אני מודה. מזמן לא חוויתי אותה, את השמחה שגורמת לי לרצות לרוץ, לקפוץ, לצחוק בקול.
ספרו לי על השמחה שלכם…